פסק-דין בתיק ע"א 26310-07-11

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' שחם) מיום 24.05.11 בתא"מ 8848/09 ותא"מ 12574/09, במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לחיוב המשיב בסך של 28,060 ש"ח.

הרקע לתביעה ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         המערערת, שהינה אגודה שיתופית (להלן: "האגודה") הגישה בלשכת ההוצאה לפועל שני שיקים לביצוע כשהנפרע בהם הוא המשיב, שהוא הועד מקומי של מושב אבן ספיר (להלן: "הוועד"). התנגדות המשיב התקבלה והדיון הועבר לבית משפט השלום בשני התיקים בהם הדיון אוחד. תאריכי השיקים היו 1.06.09 ו-1.07.09, וכל אחד מהם על סך של 14,030 ש"ח. טענת המשיב הייתה כי לא נתקבלה כל תמורה כנגד השיקים וכי אין ממש בטענת האגודה כי השיקים ניתנו לפרעון הלוואה שנתנה האגודה לוועד בשנת 2007. 

2.         בית המשפט דחה את התביעה בקובעו כי השיקים ניתנו תוך חריגה מהרשאה וכי ההלוואה ככל שהייתה כזו הייתה בלתי חוקית, הן משום שהאגודה לא הייתה רשאית ליתן את ההלוואה לפי סעיף 36 לפקודת האגודות השיתופיות האוסר על אגודה שיתופית להלוות כספים למי שאינם חבריה, והן משום שהוועד כוועד מקומי לא היה רשאי ליטול הלוואה שאינה לצורך פעולות פיתוח וללא הרשאה מתאימה מהמועצה האזורית והממונה, לפי הוראת סעיף 135 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח - 1958). עוד קבע בית המשפט כי חרף חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), על האגודה, כמי שבידה אמור להיות המידע, היה להוכיח העברת כספים ממנה לוועד על מנת להוכיח את קיומה של ההלוואה והיא לא עמדה בנטל זה. האגודה אמנם סמכה את טענותיה בראיות שונות, בין היתר, החלטה בדבר הענקת ההלוואה, מסמכים שונים של הוועד המאזכרים את קבלת ההלוואה ועדויותיהם של יו"ר האגודה ושל יו"ר הוועד במועד מתן ההלוואה ושל המזכירה המשותפת לאגודה ולוועד. ברם, לדעת בית משפט קמא, לא היה באלו די כדי להוכיח את העברת הכספים בפועל, היינו את פרעון השיקים שהעבירה האגודה לוועד. הוכחת טענה זו הייתה האגודה יכולה לעשות בנקל באמצעות מסמכים בנקאים מתאימים ומשלא עשתה כן יש לדחות את טענותיה בדבר מתן הלוואה לוועד, וכפועל יוצא מכך את תביעתה בעילה השטרית בהעדר תמורה.  

טענות הצדדים בערעור

3.         לטענת האגודה טעה בית משפט קמא בקביעותיו הן לעניין חוקיות ההלוואה והן לעניין העמידה בנטל להוכחתה. לטענתה, לא הייתה מניעה למתן ההלוואה לוועד בהיות חברי האגודה חברים בוועד מבחינה מוניצפלית. גם לא הייתה מניעה מצד הוועד ליטול את ההלוואה, שכן הכספים שימשו לפיתוח המושב ולגישור על פני קשיים של הוועד בגביית הארנונה ותזרים מזומנים. האגודה הוסיפה כי גם לו היה מדובר בחריגה מסמכות לא היה בכך כדי לגרוע מזכויותיה של האגודה להיפרע מהוועד בעילה השטרית בהיותה אוחזת בשיקים, וכי בית המשפט יכול היה לחייב את הוועד בהשבת ההלוואה גם אם מדובר היה בחוזה בלתי חוקי לפי הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"א-1971 (להלן: "חוק החוזים"). 

4.         באשר לטענת העדר התמורה טענה האגודה, כי היא נהנית מהחזקה הקבועה בסעיף 29 לפקודה בהיותה אוחזת כשורה בשיקים ולא היה מקום להעביר אליה את הנטל להוכיח את קיומה של ההלוואה. מה גם, שהיא עמדה בנטל זה בראיות רבות, ביניהן: הקבלה שהוצאה על ידי האגודה; פרוטוקול האסיפה בה הוחלט על מתן ההלוואה; טבלת התחשבנות של האגודה והוועד שההלוואה נזכרת בה; מכתב של הוועד מיום 20.08.08 בו נזכרת ההלוואה ופירוט השיקים שניתנו על ידי הוועד לאגודה בתחילה (ושהשיקים נשוא התביעה באו במקומם לאחר שהם חוללו); הצגת חלק מהשיקים שהוועד מסר לאגודה להשבת ההלוואה; ובקשה של הוועד מיום 14.10.07 לקבלת מימון מהאגודה בסך של 140,000 ש"ח. בנוסף, טענותיה אוששו בעדויותיהם של יו"ר הוועד במועד מתן ההלוואה אשר הודה בקבלתה; של יו"ר האגודה אשר העיד על פניית הוועד לאגודה לקבלת ההלוואה; ושל המזכירה המשותפת לוועד ולאגודה אשר העידה כי הייתה מעורבת בהלוואה, ובכלל זה בהתחשבנות המשותפת שהייתה בין האגודה והוועד ובהכנת השיקים. לטענתה אפוא, די בראיות אלו כדי להוכיח את מתן ההלוואה גם מבלי הצגת דפי חשבון הבנק של האגודה מהם ניתן היה ללמוד על העברת הכספים בפועל לוועד.      

5.         מנגד, הוועד תמך את יתדותיו בפסק דינו של בית משפט קמא. לדבריו, לא ניתנה כל תמורה כנגד השיקים שנמשכו על ידי הוועד הקודם לאחר תום כהונתו ובחירת הוועד החדש. לכל היותר, מדובר בתרגיל חשבונאי פנימי בין הוועד והאגודה שנוהלו באותה עת על ידי אותם אנשים, שעה שהוועד והאגודה היו למעשה גוף אחד שחבש שני כובעים. כראייה הצביע הוועד על כך שההלוואה הנטענת הייתה אמורה להיפרע בשנת 2007 אך היא לא נפרעה, לטענת האגודה בשל העדר יכולת כלכלית של הוועד, ורק באורח פלא עם זכייתה של הסיעה היריבה בבחירות לוועד בראשית שנת 2009, נמשכו השיקים לאגודה על ידי חברי הוועד שהפסידו בבחירות וכהונתם פסקה. לטענת הוועד, האגודה הודתה למעשה כי אין מדובר בהלוואה אלא ב"העברה בספרים" של חובות משנת 2004 מהאגודה לוועד עם הקמת הוועד כגוף נפרד, ובכך למעשה, מודה האגודה כי יש אמת בטענת הוועד על כשלון תמורה. לדברי הוועד, משנתקבלה התנגדות הוועד לפרעון השיקים והדיון הועבר לבית משפט השלום, מדובר בתביעה רגילה שהנטל להוכחתה רבץ על כתפי התובע, במקרה זה האגודה, והיא כפי שקבע בית משפט קמא, לא עמדה בנטל זה משלא הגישה את המסמכים הבנקאיים שיכלו להוכיח את טענותיה בנקל. על כל אלו נטען, כי יש לדחות את נסיונותיה של האגודה לתבוע כיום את כספה על בסיס עסקת יסוד אחרת מזו שנטענה על ידה במסגרת כתב התביעה, שם היא טענה ל"העברה בספרים" ולא להלוואה.  

דיון והכרעה

6.         בהתאם לכלל הבסיסי שנטל השכנוע רובץ על "המוציא מחברו", האגודה כמי שמבקשת להוציא דבר מה מהוועד, נושאת בנטל השכנוע להוכיח את היסודות העובדתיים של עילת תביעתה. עם זאת, בהתאם להוראת סעיף 29 לפקודה, האגודה נהנית מחזקת התמורה, שמשמעותה, כי על הטוען לכשלון תמורה מוטל נטל הראיה להוכיח את טענתו, והוא נחשב כמוציא מחברו שעליו הראיה. העובדה שההתנגדות התקבלה והדיון הועבר לפסים של תביעה רגילה אינה משנה את העובדה כי האגודה תבעה את הוועד בעילה שטרית, ובנסיבות אלו עומדת לה החזקה האמורה. משכך, לא היה מקום לקבוע כי נטל השכנוע רובץ לפתחה של האגודה.

7.         אכן, מאחר ומדובר בהוכחת יסוד שלילי, שעניינו העדר תמורה, די לטוען לה להביא כמות פחותה של ראיות להוכחת טענתו כדי להעביר את הנטל המשני להבאת הראיות לכתפיו של הצד שכנגד (ע"א 7303/01 עסאף נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(2) 847; ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי, פורסם במאגרים [19.11.07]). במקרה זה, הראיות שהביא הוועד להוכחת מכלול טענותיו כי השיקים שהוצאו, הוצאו שלא כדין, בחוסר סמכות ומתוך מגמה להעביר כספים מהוועד לאגודה לאור חילופי השליטה בוועד, היו עדותו של מר מרדכי אפרים כי בדק בבנק ובדפי הנהלת החשבונות של הוועד ולא מצא רישום של העברת כספים מהאגודה. לדבריו, גם מנהל החשבונות של החברה שבדק את העניין לא גילה דבר. מנהל החשבונות עצמו לא הובא למתן עדות, ולא הוצגו דפי חשבון הבנק של הוועד כמו גם ספרי הנהלת החשבונות שלו. בנסיבות אלו, גם אם היה בדבריו אלו של מר אפרים כדי להעביר את הנטל המשני לכתפי האגודה להוכיח קיומה של תמורה, הרי שבסופו של יום, הוצגו די ראיות שיש בהן כדי לבסס מסקנה זו, כפי שפורטו לעיל, ביניהן דף התחשבנות בין האגודה והוועד. אכן, האגודה לא הציגה דפי חשבון שיכלו ללמד בצורה ברורה יותר על העברת כספים לוועד, וההלכה מקדמת דנא היא אמנם שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו (ע"א 2275/90 לימה בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614; ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, פורסם במאגרים [26.05.10]). אולם, במקרה זה, טענת האגודה, כפי שגם הוועד עצמו רואה זאת, היא אינה להעברת כספים כהלוואה, אלא התחשבנות והעברה של חובות בספרי הנהלת החשבונות. על כן גם אם דפי חשבון הבנק היו מוגשים ולא היה נמצא בהם אזכור להעברת כספים מהאגודה לוועד, לא היה בכך כדי לשלול את טענת האגודה לחוב של הוועד כלפיה.

8.         יתרה מזאת, במקרה זה, לא הייתה מחלוקת כי השיקים נמסרו לאגודה על ידי הוועד. המחלוקת הייתה אך בשאלת קיומה של תמורה. הוכחת טענה זו בדבר אי העברת הכספים יכולה הייתה להיעשות בנקל באמצעות הצגת דפי החשבון והנהלת החשבונות הרלוונטיים, הן מצד האגודה והן מצד הוועד. משכך, ככל שיש לזקוף את אי הבאת דפי החשבון וספרי הנהלת החשבונות מצד האגודה כנגדה, יש לזקוף את אותו מחדל עצמו גם לוועד אשר גם הוא לא הביא את דפי החשבון וספרי הנהלת החשבונות מטעמו כדי לאשש את טענותיו. בנסיבות אלו, משנטל השכנוע רובץ על כתפי הוועד, בשל חזקת התמורה כאמור, די ברור כי מכלול הראיות שהובאו והעדויות שנשמעו מטעמה של האגודה הכריע את הכף כנגד הוועד. לכך יש להוסיף כי טענות הוועד אודות פעילותם האסורה של חברי הוועד (הקודם) אשר מסרו את השיקים לאגודה וכוונות המרמה שיוחסו להם דורשות הוכחה ברמה גבוהה יותר מהרמה הנדרשת בדרך כלל במשפט אזרחי.

9.         מכאן, יש לדון בטענה אודות קביעת בית משפט קמא כי הוועד פטור מהתשלום גם בשל אי חוקיותו של הסכם ההלוואה. אכן, בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק החוזים, חוזה שכריתתו היא בלתי חוקית - בטל. לאי חוקיות זו של עסקת היסוד השלכה גם על התביעה בעילה השטרית (ראו לעניין זה שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, תשס"ז, בעמ' 290 ו-333). ברם, לא זו בלבד שנסיבות יצירת החוב בגינו נמסרו השיקים על ידי הוועד לא נתבררו עד תום. כך, למשל, טענת הוועד הייתה שהמחלוקת בינו ובין האגודה אינה בשאלת קיומה של הלוואה אלא בהתחשבנות שנעשתה בין הצדדים בקשר לתקופה בה האגודה והוועד עבדו כגוף אחד ו"בהעברה בספרים", ובנסיבות שכאלו אין משמעות לאיסורים הקיימים על הצדדים למתן הלוואות ונטילתן שנזכרו בפסק דינו של בית משפט קמא. אלא שגם אם היה מדובר בהלוואה שניתנה שלא כחוק, הוראות סעיף 31 לחוק החוזים קובעות כי במקום בו מדובר בחוזה בלתי חוקי, הכלל הוא כי אין לבצע חיובים בטלים שטרם בוצעו, אך יש להשיב בעין את מה שנעבר על פי החוזה. החריג לכלל זה, הכפוף לשיקול דעת בית המשפט, הוא מתן פטור, חלקי או מלא, מחובת השבה זו (ראו רע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין, פורסם במאגרים [20.12.10]; ע"א 701/87 ביהם נ' בן יוסף, פ"ד מד(1) 1; עופר גרוסקופף "חוזה פסול" בתוך: ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים (ירושלים, תשס"ד) כרך ג, 473, 575). בהתאם לכך, השבת כספים שנתקבלו כהלוואה היא אך מתבקשת בנסיבות של בטלות הסכם הלוואה בשל אי חוקיותו, שכן כספי ההלוואה ניתנו על סמך עילה בטלה, כך שללווה אין כל הצדקה להותיר את הכספים בידו ( גרוסקופף, שם, בעמ' 595).

10.       התוצאה היא אפוא, כי גם אם מדובר בהלוואה בלתי חוקית ודין הסכם ההלוואה להיבטל, על הוועד להשיב את כספי ההלוואה לאגודה. וייאמר כי התוצאה האמורה נכונה גם לו היה מקום לסווג את השבת כספי ההלוואה כאכיפת הסכם ההלוואה ולא כהשבה הנובעת מביטול ההסכם (השוו גם ת"א (מחוזי-נצ') 1176/01 פארס נ' מועצה מקומית בית ג'ן, פורסם במאגרים [10.07.02] וע"א 8389/02 פארס נ' מועצה מקומית בית ג'ן, פורסם במאגרים [22.02.04]).       

הערעור מתקבל אפוא. הוועד ישא בהוצאות האגודה בסך של 15,000 ש"ח. הערבון יושב למפקידו. 

ניתנה היום,  כ"ז ניסן תשע"ב, 19 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: